<h1>חבור התשובה להמאירי — שבר גאון מאמר ב' פ"ט</h1>
<h2>דף כט.</h2>
לבאר בו ענין גמילות חסדים שראוי לעשותם למתים הן בבקרם בשעת חלים הן בענין קבורתם אחר מיתתם והנהגת העם עם המת ועם אביליו. אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו י"י, י"י ישמרהו ויחייהו וגו', י"י יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו, אני אמרתי י"י חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך [תהלים מ"א], רבותינו ע"ה [ויק"ר ריש פ' ל"ד] דרשו ענין אמרו אשרי משכיל וגו' על ענין הצדקה, ושבחו הנותן צדקה על צד שלא יבוש המקבל אותה, ומזה הצד הזהירו להשתדל בהטבה לצריכים על צד שלא תגיעם אנחת הבושת, והוא אמרם ז"ל אשרי נותן אל דל אין כתיב כאן אלא משכיל אל דל שמתחכם בזה, ואפשר אצלי שנעים זמירות כיון בזה אל הילד המסכן הרמוז בדברי החכם בנו [קהלת ט' ט"ו] וקראו גם הוא דל על הכוונה בעצמה, וכן שם אבא בר ירמיה אמר זה הממליך יצר טוב על יצר הרע, וייעד קבוץ הצלחות למי שיתחכם על ענינו ומשתדל להעביר רעת המתנכל עליו להמיתו, והוא אמרו אשרי משכיל אל דל, ואמר ביום רעה ימלטהו י"י, על דרך אמרו [משלי כ"ד] כי שבע יפול צדיק וקם וכו', וכן אמרו [תהלים ל"ד] רבות רעות צדיק וכו', רוצה בו שאף המשכו לפעמים אחר הדברים הגשמיים כפי מה שחייב הטבע והוא מה שכנהו ביום רעה לא ישתקע בהם, אבל יקח מהם כפי הצורך ההכרחי לבד, לא ישכח השם ולא ירפנו השם, וזהו ימלטהו י"י, ואמר י"י ישמרהו ויחייהו הבטיחו בהשמר ממארב העומד על ימינו לשטנו, וייעד לו החיים הנצחיים עם זאת המדרגה בהנהגה, והכונה הנרמזת ביום רעה ימלטהו י"י היא הכונה אצלי בעצמה באמרו י"י יסעדנו על ערש דוי, ר"ל שאם יקרה אליו לפעמים התמדת המשכות בתענוגים לאי זו סבה, והיא המכונה בערש דוי, שידומה שכבר השתקע במצולות ההוא מבלי קוות לשוב מהם, והוא שאמרו [שם מ"א] אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו, כל שונאי יחשבו רע עלי, והמשל באויבים הנה אויבי איש אנשי ביתו, אמר שעם כל זה המקרה י"י יסעדנו ולא יעזוב נפשו לשאול, והוא המכוון באמרו ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש אויביו, ואמנם על אופני דרכי הלשון היה בראוי לומר ואל יתנהו, ומפני זה היתה מלת ארץ הנה אצלי קוראה על שפלות ענין ומדרגה, אמנם הוא ההשתקעות בדברים הארציים, ואמר שבהשתדלותו יאושר בארץ, כלומר יאושר עם היות בארץ בשפל מדרגה, ואל תתנהו הארץ ההוא, ר"ל ההשתקעות ההיא ברצון האויבים הנרמזים, וההוראה בכל זה אצלי סמוך לאלו הענינים רפאה נפשי כי חטאתי לך, הכוונה כלה על רפואת הנפש, והוא שייעד עליו החיים הנצחיים אמר [שם] ואני בתומי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם, אמנם פשט הכתוב על מבקר את החולה וזהו משכיל אל דל, כמו מדוע אתה ככה דל בן המלך [ש"ב י"ג], ועל כן הזהירו ז"ל בביקור החולה, והוא סעיף משרש אהבת החברים והכל בכלל ואהבת לרעך כמוך, אעפ"י שלא פרט מהם בתורה, מכל מקום יש הערה בכל אלו הענינים למשתדל בהם להכיר ולהתבונן במשפטי י"י, ובמשלי הערב אמר במלות קצרות, התוכחת הגדול ביקור קברי מתים, וכן אמרו מוסר הער' ובתהפוכות הימים תוכחת, ר"ל שבראות האדם הזמן וענייני הנהגתו עם אנשיו ועם הבוטחים בו בוז יבוז לכל אשר יקרהו ויכיר ויתבונן כי לא לעולם חוסן, והוא מאמר חכמים במשליהם שמתושלח אמנם בנה בית של קנים ושאלוהו מדוע לא בנהו בבנין נאה וחזק והשיב די בזה למי שימות וספרו לפני החכם פלוני קנה הון גדול אמר החכם הקנה ימים שיוציאוהו בהם, ואמרו על חכם אחד מבני אומתנו שראה לא' בית נכבד ובעל מראה ונאנח, ושאלוהו על מה נאנח, והשיב על היות לאוהבי השם בתים במקום הזה, ושאלוהו הלא טוב לשם תתו הכבוד לאוהביו מתתו לאיש אחר, והשיב אויבי השם אמנם אלהיהם בארץ וראוי להם לבנות בית שם, ועל זה שבחו החכמים הביקור, ואין להאריך בו, ואמר החכם השמרו מהרבות ביקור ואם תבקרו מהאריך שבת, נמצא שעיקר הביקור שלא להתעכב בביקור, וראוי שלא להתיאש מן הביקור, וכן מתעסקים בתנחומי אבלים וכמו שאמרו [שמחות פ"ח] בשמעון בנו של ר' עקיבא שנתקבצו קהל גדול לקברו א"ר עקיבא הוציאו לי ספסל לבית הקברות הוציאו לו ספסל לאחר שקבר את בנו ישב ודרש אחינו בני ישראל שמעו לא שאני חכם אלא יש חכמים ממני לא שאני עשיר אלא יש עשירים ממני אנשי דרום מכירין את עקיבא אנשי גליל מנין אנשים מכירים את עקיבא נשים וטף מנין יודע אני ששכרכם מרובה שלא נצטערתם ובאתם אלא לשם תורה ולשם מצוה אלו היו לי ז' בנים כשמעון בני וקברתים מנוחם אני לא שאדם רוצה לקבור את בניו אלא שיודע אני שיש לו חלק לעולם הבא מפני שזיכה את הרבים, ונהגו לקבור בכלי פשתן, כתב הר"י אלברצלוני והשתא נמי ראוי להוכיח לכל אדם שלא ירגיל בענין זה אלא בכלי פשתן ולא יעברו על תקנת ר"ג [כתובות ח' ע"ב] ופורץ גדר וכו', והרמב"ם [פ"ד אבל ה"ב] כתב אסור לקבור בתכריכין של משי והבגדים המוזהבים והמרוקמים ואפילו לנשיא שבישראל שזו היא גסות הרוח והשחתה ומעשה גויים, וצריך ליזהר שלא להספיד אלא כראוי, כשאז"ל, ולדעתי בזה כוונו רז"ל במה שהביאו [מו"ק כ"ח ע"ב] בדבריהם ענייני הספדם של בנות שסביב שהיו בקיאות בהספד וסופדות כפי כבודו, וכן על החכמים ראוי לספוד לכל אחד לפי חכמתו, וכן אמרו [קהלת רבה י"ב י"ג] כד דמך לוי בר סיסאי על אבא דאבוה דשמואל ואפטר עלוי סוף דבר הכל נשמע כי זה כל האדם למה היה לוי בר סיסאי דומה למלך שהיה לו כרם והיו בה ק' גפנים והיו עושות ק' חביות של יין עמד על נ' והיו עושות ק' חביות של יין עמד על מ' והיו עושות ק' חביות של יין עמד על א' והיה עושה ק' והיה אותה הגפן חביבה עליו מכל הכרם כלו כך היה לוי בר סוסי חביב לפני הב"ה ככל האדם הוי כי זה כל האדם, וזה אמנם דמיון הספד הנאה בהעדר רבים מהחכמים עד שנשאר הדור יתום ונמצא בתוכו יחיד מופלג שהוא אז מעמיד הכל כאלו היו כלם חיים עד הנה ובמותו יקח הזמן הכל אבדה עצה מבנים.
